רש"י על חולין ע״ד א:ד׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ע״ד ע״א:ג׳ רש"י על חולין ע״ד ע״א:ה׳ »

4 אָמַר רָבָא: מְנָא הָא מִלְּתָא דַאֲמוּר רַבָּנַן: מִיתָה עוֹשָׂה נִיפּוּל, שְׁחִיטָה אֵינָהּ עוֹשָׂה נִיפּוּל, דִּכְתִיב: ״וְכֹל אֲשֶׁר יִפֹּל עָלָיו מֵהֶם בְּמֹתָם יִטְמָא״, לְמַעוֹטֵי מַאי? אִילֵּימָא לְמַעוֹטֵי בְּחַיֵּיהֶם – מִ״נִּבְלָתָם״ נָפְקָא, אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: מִיתָה עוֹשָׂה נִיפּוּל, וְאֵין שְׁחִיטָה עוֹשָׂה נִיפּוּל.

פירוש רש"י על חולין ע״ד א:ד׳

4 וכל אשר - בשרצים כתיב:

5 מנבלתם נפקא - וכי יפול מנבלתם:

6 אלא - הכי קאמר כל אשר יפול מהם במותם על ידי מיתה הויא נפילה מהם איברים המדולדלים בהם:

« רש"י על חולין ע״ד ע״א:ג׳ רש"י על חולין ע״ד ע״א:ה׳ »